כלומר, אנחנו צריכים להגיד לילדים שלנו שהם לא חייבים. שהם חופשיים לבחור.

בלי כעס, בלי שזה ישמע כהתניה, בלי להכריח.
כשמכריחים מישהו לעשות משהו, באופן אוטומטי הוא מתנגד. באופן אוטומטי המטרה שלו היא להתחמק ממך.

זה צריך להיות כך. (אני ממליצה לצפות בסרטון ולראות בדיוק איך אומרים את זה).

קודם כל, להתחייב בפני הילד שיותר לא מכריחים אותו להכין שיעורים. להגיד לו שהוא חופשי.

להגיד לו שמעתה והלאה, את המסך אפשר לקבל רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים.

להדגיש שוב ושוב, שזה לגמרי בסדר לבחור גם שלא להכין.

אבל, את המסך אפשר לקבל מיד אחרי שהשיעורים מוכנים.

אתה מחליט, אתה בוחר מתי זה יקרה.

אם עברה לכם בראש המחשבה שאתם כבר עושים את זה, שזו התניה, אז שימו לב שוב.

זה אמור להיות הפוך.

הילד צריך להבין שקודם כל הוא חופשי! ובשביל לקבל את המסך הוא צריך להכין שיעורים.

לא להגיד לו, אם לא תכין לא תקבל. אלא, בשביל לקבל, צריך להכין.

תחשבו על עצמכם..

אם המוכרת בחנות הבגדים הייתה אומרת לכם: "אם לא תשלמו, לא תקבלו את החולצה!!"
זה לא היה גורם לכם לרצות לקנות או לשתף איתה פעולה.

אבל אם היא הייתה אומרת לכם, "אתם חופשיים להחליט ולבחור, ברגע שתרצו את החולצה, תבואו אלי לקופה לשלם."

זה היה אחרת לגמרי.

הניסוח הוא נורא חשוב. הדגש הוא על המטרה ועל החופש ולא על המכשול.

הניסוח צריך להיות כך:

בשביל ש______________ (המטרה של הילד).

צריך ש_______________ (המטרה של ההורה)

ואתה לא חייב!!

לדוגמה: "בן יקר שלי, אני יודעת שאתה רוצה לשחק במחשב. אני אוהבת לראות שאתה נהנה.


בשביל ש - תוכל לשחק במחשב (המטרה של הילד).

צריך ש - תסיים להכין את השיעורים (המטרה של ההורה)

אבל אתה לא חייב. אתה יכול לבחור גם שלא להכין. זה ממש בסדר.

וזהו. זה הזמן להתרחק. לוודא שבאמת אי אפשר לגשת למחשב בלי להכין שיעורים אבל לא להגיד יותר מזה.

עכשיו מגיע החלק הקשה.

הדבר הראשון שיקרה בסיטואציה שכזו זה קטסטרופה!

כנראה שיהיה בכי, צעקות, כעס, התפרצות זעם ואם הילד אלים, אז יכול להיות שגם זה יקרה.

מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להסתכל עליו, להאמין בו ולדעת שהוא פועל כי זו חופש הפעולה שלו.

זו הדרך שבה הוא חושב שהוא ישיג את המסך מבלי להכין את השיעורים.

זה כרגע מה שהוא מכיר. צריך להבין אותו אבל לא לשנות את המכשול.

צריך להכיל, להיות סובלניים ולא לכעוס גם אם הוא עושה דברים נוראיים. גם אם הוא מקלל או זורק דברים.

ושוב, בשום אופן לא לשנות את המכשול.

הילד ממשיך לנסות ולראות באיזה עוד דרכים (חוץ מהכנת השיעורים) הוא יוכל להשיג את המסך.

זה יכול לקחת שעה, שעתיים, יום או יומיים, חודש או חודשיים.

אבל אז יגיע רגע, שבו הוא יבחר.

הוא יבחר להכין שיעורים כי הוא מבין שזה המכשול שעליו הוא צריך להתגבר בדרך למטרה שלו.

אז נכון, הוא עשה את זה בשביל להשיג את המטרה של מסך אבל זו עדיין בחירה שלו.

הוא יכל לבחור גם שלא!

ולא לשכוח, זו רק התחלת התהליך.

ברגע שהוא יבחר להכין שיעורים, כל מה שאתם צריכים לעשות זה להיות גאים בו.

לא להזכיר לו את כל ההתנהגות של הימים האחרונים אלא לשים דגש רק על בחירה של הכנת השיעורים.

להגיד לו שידעתם שאפשר לסמוך עליו, להגיד לו שאתם גאים בו ומיד לתת לו את המסך.

אפילו לשחק ביחד שיראה שזה היה משתלם.

ברגע שזה יקרה, ילדכם ילמד על עצמו שהוא יכול.

בדרך זו, שיעורי הבית יוכלו להפוך בשלב מסוים למטרה משותפת בינכם לבינו.
בדרך זו, ילדיכם, יבינו המון דברים על החיים.

ילדיכם יעריכו את המאמץ בדרך להשגת מטרה.
ילדיכם יהיו מוכנים לחיים האמיתיים.

אני מאחלת לכם בהצלחה!!!
אני והצוות שלי כאן לרשותכם.