ידוע שמוחו של אדם עם הפרעת קשב וריכוז עובד אחרת ממוח תקין, ויש צילומים שמעידים על כך. מעבר לכך, הפרעת קשב וריכוז היא תורשתית ויכולה להופיע גם אצל בני משפחה נוספים. התייחסות דומה קיימת גם ללקויות למידה ולבעיות רגשיות, לרבות אוטיזם (PDD).

מכיוון שכולם מתייחסים אל תוצאות האבחון כאל אבחנה רפואית לכל דבר, המטרה הופכת להיות "לחיות עם ההפרעה / המחלה" במקום לפתור את הבעיה באופן סופי. ברוב המקרים, כתוצאה מהאבחנה מתחילים לתת תרופות פסיכיאטריות.

אנחנו במרכז "תפנית" מתייחסים לכך אחרת - דווקא מכיוון שאנו מעריכים מאוד רפואה ומדע.

מטרת מאמר זה היא לסייע לך להתבונן באבחון של ילדך בעין מקצועית, ולהחליט אם תוצאות האבחון אכן נכונות מבחינה מדעית / רפואית.

במקרים רבים האבחנה מעניקה תחושת הקלה, כי בעיות קשב וריכוז, בעיות רגשיות ובעיות לימודיות אכן קיימות. ייתכן שתרגיש די מבולבל ותראה שהאבחנה אינה עומדת באמות מידה מדעיות. אנחנו ניתן לך את כל התשובות והפתרונות לבעיה באופן שלא יותיר אצלך ספק.

בכל תחום ברפואה, האבחנה ניתנת על סמך בדיקות אובייקטיביות שהרופא עושה לאחר שה"מטופל" מתלונן על תסמינים מסוימים.

למשל:

• רופא שמכבד את עצמו ייתן אנטיביוטיקה רק לאחר שיבחין במו עיניו או על פי בדיקות דם במוגלה או בסימנים אחרים של דלקת. העובדה שהמטופל מתלונן על כאבים באזור מסוים לא מספיקה כדי לתת אנטיביוטיקה (אנחנו כמובן מדברים על רופא שפועל לפי עקרונות הרפואה).

• רופא לא ייתן אבחנה של סרטן אלא אם כן התוצאות האובייקטיביות (צילומים, CT, בדיקות דם וכו') מעידות שהמטופל חולה בסרטן. ראו מה קרה לאמיר פיי גוטמן שטופל עקב אבחנה לא נכונה, דבר שהיה עלול להמית אותו.

• רופא המכבד את עצמו יקשיב היטב למטופל שלו, יחקור את התסמינים שהמטופל מתלונן עליהם כדי לדעת אילו בדיקות לעשות. לאחר מכן הוא תמיד יבדוק את גופו של המטופל ורק אם יהיה לו ממצא פתולוגי (כלומר, ממצא שמעיד על בעיה רפואית) הוא יטפל בגופו - כלומר, ייתן תרופה. תרופה שגויה עלולה להזיק מאוד למטופל ולעתים אף לגרום למותו.