שיטת הטיפול שלנו אינה כוללת תרופות קסם, שיטות מהפכניות, ויטמנים, אבחונים, פורמולות, תוכנות מחשב או כדורים.
שיטת הטיפול שלנו היא חינוך.
אנו מאמינים (ומוכיחים זאת כל יום מחדש) שחינוך זו הדרך היעילה ביותר לעזור לילדים להתגבר על קשיים, להצליח ולהיות מאושרים.
כשאנחנו רואים ילד שלא מתנהג יפה, אנחנו לא נגיד שהוא מופרע וזהו. אנחנו ניצור תהליך חינוכי שיגרום לו לשנות את ההתנהגות שלו.
כשאנחנו פוגשים ילד עם קשיים רגשיים אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה רגשית וזהו. אנחנו ניצור תהליך חינוכי שיגרום לו להתחזק מבחינה רגשית.
כשאנחנו רואים ילד שמתקשה להקשיב ולהתרכז, אנחנו לא נגיד שיש לו הפרעת קשב וריכוז. אנחנו ניצור תהליך חינוכי שיגרום לו להצליח להיות קשוב ומרוכז.
שיטת הטיפול שלנו מבוססת על שלושה כלים חינוכיים עיקריים. שינוי הדימוי העצמי של הילד, הצבת גבולות בצורה מעצימה ופעימות חינוך. דימוי עצמי זה איך שילד תופס את עצמו, גבולות הם המסגרת ופעימות חינוך גורמות לילד ללמוד על עצמו דברים חדשים.
אנו מעריכים כי ברגע שכל ההורים במדינת ישראל, אנשי החינוך, המטפלים, המורים ומערכת החינוך יאמצו את הגישה הזו,
נוכל ליצור לילדים שלנו עתיד טוב יותר!
בשנת 1968, החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון, ערכו ניסוי בבית ספר מסוים.
החוקרים ערכו מבחן אינטליגנציה לתלמידי בית הספר וטענו בפני מורי בית הספר שהמבחן נועד לזהות את הרמה הקוגניטיבית של כל אחד מהילדים.
לאחר המבחן, חלק מהמורים קיבלו תלמידים שסומנו כתלמידים "המבטיחים". אלה עם רמת האינטליגנציה הגבוהה ביותר.
כאשר בפועל, אותם ילדים שובצו לכיתה באופן אקראי לגמרי, ללא קשר למבחן.
בתום שנת הלימודים התברר כי הכיתות אליהן שובצו הילדים "המבטיחים" אכן השיגו הישגים גבוהים יותר במהלך אותה שנה.
שימו לב, ללא קשר לרמת האינטליגנציה האמיתית שלהם!
בספרות המקצועית זה נקרא "אפקט פיגמליון".
פיגמליון זוהי מילה נרדפת למושג "נבואה שמגשימה את עצמה".
המושג הינו מתחום הפסיכולוגיה החברתית והוא מתאר תהליך חברתי בו אמונה מסוימת מובילה למימוש עצמה.
גם אם היא שלילית וגם אם היא חיובית.
דימוי עצמי זה האמונה של אדם על עצמו.
אם אדם יגבש את האמונה שהוא "טיפש", כך הוא יתנהג ובהתאם לכך יהיו ההישגים והתוצאות שלו בחיים.
אם אדם יגבש את האמונה שהוא "חכם, מוכשר וחרוץ הוא ינהג אחרת וכנראה שיגיע לתוצאות שונות.
"שיטת תפנית" מלמדת את ההורים והצוות החינוכי מה גורם לילד לגבש דימוי עצמי כזה או אחר.
"שיטת תפנית" מלמדת איך לשנות את הדימוי העצמי השלילי שילד גיבש לעצמו.
"שיטת תפנית" מלמדת איך לחזק את הדימויים העצמיים החיוביים שילד גיבש לעצמו.
זו הסיבה שבמרכז תפנית לא תשמעו את המילים: "אבחון", ADHD, ADD, מוקסו, פסיכיאטר, תרופות ושלל המושגים הנפוצים האלו.
ילדים עלולים לגבש תפיסה עצמית שגויה לגבי עצמם כתוצאה ממונחים אלו.
חשבתם פעם למה בני אדם כל כך אוהבים לשחק משחקים?
חשבתם פעם מה גורם לילדים לאהוב כל כך משחקי מחשב, לגו, פאזל, קלפים, כדורגל ומחניים?
זה לא נראה לכם מוזר שרוב הילדים שמאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז דווקא כן יכולים להקשיב ולהתרכז שעות מול המשחקים שהם אוהבים? ללמוד אותם לעומק? להיכשל ולנסות שוב ובדרך כלל גם להצליח בסוף?
בכל משחק יש מטרה.
משהו שצריכים להשיג. דבר אחד מוגדר שאם ילד (או מבוגר) משיג אותו, הוא חווה תחושה של סיפוק, הנאה ואושר.
כשילד מחובר למטרה, כשהוא מבין אותה, וכשהוא בוחר לצעוד לקראתה, הוא מתחיל להיות יותר קשוב ומרוכז, המוטיבציה שלו עולה, הסקרנות מתעוררת ופתאום הוא מצליח להתגבר על קשיים ולממש את הפוטנציאל שלו.
בטח שמעתם, ולא פעם אחת, ילדים אומרים: ״בשביל מה אני צריך ללמוד? מה זה יתן לי בחיים?״
כשילד שאומר משפט כזה, אפשר להבין שהוא לא מחובר למטרה.
כשילד אומר משפט כזה, אפשר להעריך שהוא יהיה פחות קשוב ומרוכז בלימודים.
אין מה לעשות, בלי מטרה, בלי בחירה, קשה לנו לפעול.
כהורים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגיעו למטרות שלהם נכון?
לא נראה לי שיש הורה שמאחל לילד שלו להיכשל ולא להשיג שום מטרה.
להפך, אנחנו רוצים שהילדים שלנו ישיגו כל מטרה שהם מציבים לעצמם, אבל בדרך נכונה!
וזו הסיבה האמיתית שבגללה מציבים גבולות!
גבולות הם בעצם אותם קשיים/אתגרים/מכשולים שנמצאים בדרך למטרות של הילדים שלנו.
כשהם רוצים יותר זמן מסך, אנחנו מנסים להציב גבול - משהו שימנע מהם להיות כל כך הרבה זמן במסך ושיגרום להם להתעסק בעוד דברים.
כשהם רוצים לחזור מאוחר הביתה, אנחנו מנסים להציב גבול.
כשהם אוכלים יותר מדי ״שטויות״, כשהם משתוללים, מקללים, מרחפים, מתחצפים, משחקים ומנסים להתחמק מהלימודים,
אנחנו מנסים להציב להם גבול.
וזה בסדר,
אם אנחנו לא נהיה אלה שמלמדים את הילדים שלנו להתגבר על אותם קשיים בדרך למטרות שלהם, אז מישהו אחר יעשה את זה, הסביבה תעשה את זה, החיים יעשו את זה.
לפעמים זה טוב ואז אנחנו רואים את ההצלחות האלה בטלויזיה או ברשתות החברתיות.
מראים לנו איך אדם עם ילדות מאוד קשה וסיפור נוגע לב הפך להיות אחד האנשים הכי מצליחים ומאושרים עלי אדמות.
אך לצערנו, ברוב המקרים, הילדות הקשה מייצרת חיים פחות מוצלחים ופחות מאושרים. את זה פשוט לא מראים לנו.
כהורים, יש לנו את הזכות להציב את הגבולות, הקשיים, המכשולים והאתגרים שבדרך לעבר המטרות של הילדים שלנו, ובכך לאמן אותם ולהכין אותם לחיים שאחרי.
החיים שאחרי החטיבה, התיכון, הצבא, הטיול, האוניברסיטה, החתונה.
החיים שאחרי שלא נהיה פה.
כן, גם אז תהיה עדיין השפעה לילדות שיצרנו להם.
גם אז הילדות שלהם תשפיע על הדרך שבה הם משיגים את המטרות שלהם.
גבולות הם המסגרת שאנחנו יוצרים לילדים שלנו על מנת שיוכלו לפעול, להתנסות, להיכשל, ליפול, לקום ולהצליח.
גבולות הם הסיבה שרוב האנשים מרגישים בטוחים יותר בבריכה מאשר בים.
אי אפשר להציב לילד גבול או להציב בפניו מכשול בלי שיש לו מטרה מספיק חזקה שתגרום לו לרצות להתגבר על הקושי.
להציב לילד גבול בלי שיש לו מטרה שהוא רוצה להשיג זה להכשיל אותו בכוונה!
לבקש מילד להיות קשוב ומרוכז בשיעור מבלי שיש לו מטרה כלשהי, מבלי שהוא מבין אותה ומבלי שהוא בוחר בה, זה לעורר אצלו את הפרעת הקשב והריכוז בוודאות!
הצבת גבולות לפי ״שיטת תפנית״ עוזרת לילדים להשיג את המטרות שלהם.
הצבת גבולות לפי "שיטת תפנית" מלמדת את הילדים שבדרך למטרות שלהם הם צריכים להקשיב, להתרכז, להתנהג יפה, ללמוד, לקחת אחריות ולעשות את כל הדברים שאנחנו מצפים מהם כהורים.
הצבת גבולות לפי "שיטת תפנית" מלמדת את ההורים להציב את הגבולות הנכונים, ברגעים הנכונים כדי שהילדים ילמדו להתאמץ ולא לוותר לעצמם עד שהם משיגים את המטרות שלהם.
וכמו במשחק מחשב, לגו, פאזל או כדורגל..
כשיש לילד מטרה..
הוא מסוגל להקשיב, להתרכז, ללמוד, להתאמץ ולעשות עוד הרבה דברים שאפילו לא חשבנו שהוא מסוגל.
פעימה זוהי סדרת פעולות המשלימה מחזור אחד של תהליך מסוים.
הלב שלנו מבצע סדרת כיווצים שמטרתם להזרים דם וחמצן לכל חלקי גופינו.
כל סדרת כיווצים כזאת, נקראת פעימה.
פעימת חינוך זה תהליך חינוכי שכולל בתוכו סדרת פעולות שמטרתם היא ליצור שינוי בדימוי העצמי של הילד, בפעולות שלו, בהתנהגות שלו ובכך לפתח אצלו יכולת חדשה.
פעימת חינוך זה תהליך שמכיל בתוכו שלושה שלבים:
התנגשות - הרגע שבו ילד נתקל בגבול שאנחנו, הסביבה או החיים הציבו לו.
לרוב זה רגע פחות נעים.
יש ילדים שמתעצבנים ברגעים האלה, יש כאלה שבוכים, מרביצים, מקללים, נאטמים, מתבודדים וכו'.
כל ילד והאסטרטגיה שהוא פיתח לעצמו בשביל הרגעים האלה.
התרחקות - הרגע שבו רובנו נכשלים.
כשאתם כועסים, עצובים או מתוסכלים, האם אתם צריכים שיתקרבו אליכם, יטיפו לכם ויענישו אתכם או שאתם צריכים קצת מרחק?
רובנו, צריכים קצת זמן עם עצמנו כדי להירגע.
בדרך כלל זה קורה באופן טבעי.
אנחנו מתווכחים עם בן/בת הזוג שלנו, הטונים קצת עולים, זה מגיע לשיא ואז נוצרת שתיקה והתרחקות.
"שיטת תפנית" עוזרת להורים, מורים ומטפלים ליצור את ההתרחקות הזו במודע והרבה לפני שזה מגיע לשיא.
רובנו נכשלים מכיוון שאנחנו לא מאפשרים לילדים שלנו מספיק התרחקות.
רובנו נכשלים כי אנחנו מתרחקים בהפגנתיות, בכעס ובדרך כלל כתוצאה מאיבוד שליטה.
רובנו נכשלים כי במקום להתרחק, אנחנו מייצרים עוד התנגשות ועוד התנגשות.
רובנו נכשלים כי במקום להתרחק ולהיות עקביים אנחנו רוצים שקט, אנחנו מרחמים, אנחנו נותנים הקלות, אנחנו מאבחנים, אנחנו מתייאשים ונותנים לילד שלנו את מה שהוא רוצה.
"שיטת תפנית" מלמדת הורים, מורים ומטפלים איך להגיב ברגע ההתנגשות, מה לעשות ברגע ההתרחקות ואיך לפעול כדי להוביל את ילדינו לשלב מספר 3:
הפקת כלל - הפקת כלל זה הרגע שבו הילד הבין שכדי לעבור את הגבול שהוצב לו הוא צריך לשנות את האסטרטגיה שלו.
הוא צריך לשנות את הפעולות שלו.
לפעמים ילדים יבחרו להקצין את ההתנהגות שלהם, לשנות את האסטרטגיה להתנהגות יותר חמורה ולמתוח את הגבול יותר ויותר.
במצב כזה, פעימת החינוך עוד לא הסתיימה וצריך לחזור על השלבים שוב ושוב עד שיופק הכלל הנכון.
"שיטת תפנית" עוזרת להורים, מורים ומטפלים לעבור את התהליך הזה ולהביא ילדים למצב שבו הם בוחרים להתנהג בדרך מקובלת. כפי שאנחנו, הסביבה או החיים מצפים מהם.
דיבור, הליכה, ריצה, הקשבה, ריכוז, מיומנויות חברתיות, אסטרטגיות למידה, התנהגות, תקשורת בינאישית, אחריות, ביטחון עצמי, נימוסים וכו' אלה יכולות שאדם מפתח במהלך חייו.
"שיטת תפנית" מלמדת הורים, מורים ומטפלים ליצור פעימות חינוך על כל יכולת ולגרום לילד להאמין שוב בעצמו!
אל תחפשו את הדרך הקלה והמהירה,
מהי הפרעת קשב וריכוז? זה נכון שיש ילדים שיותר קל להם להתרכז ולהקשיב, ויש ילדים שיותר קשה להם להתרכז ולהקשיב. אך האם זו הפרעה? האם כל אחד שפחות מתרכז צריך תרופה?
זה לא אנושי שדברים יפריעו לנו להתרכז או להקשיב מדי פעם? זה לא אנושי שילד יתקשה לשבת במשך כמה שעות על כסא ויעדיף לשחק מאשר ללמוד דברים שלא מעניינים אותו כל כך?
ריכוז והקשבה הן יכולות נרכשות, הן יכולות שניתן לתרגל אותן ולהשתפר בהן. דווקא תרופות שעושות זאת באופן מלאכותי פוגעות ביכולת הטבעית הזאת.
חינוך הוא תהליך של למידה. חינוך הוא התהליך המרתק, המאתגר והמספק ביותר שיש בחיים. כשהילד שלנו מצליח, כשטוב לו, כשאנחנו רואים שהוא מאושר, יש דבר יותר טוב מזה?
מבחינתנו חינוך הוא לא רק למידה למבחנים, מבחינתנו חינוך זה לא רק הישגים. מבחינתנו חינוך=דרך חיים.
מבחינתנו חינוך הוא תהליך שאמור להביא אותנו למצב טוב יותר כחברה, כמדינה וכאנושות.
ילדים רבים נשלחים היום לאבחונים. רוב ההורים מתייחסים לאבחונים הללו כאל אבחנה רפואית שמעידה על לקות או אפילו מחלה אצל הילד שלהם, במיוחד אם המאבחן הוא נירולוג, פסיכולוג, פסיכיאטר או מכון בעל שם.
אני שומעת בדרך קבע נתונים כמו "הפרעת קשב וריכוז (ADHD, ADD) נגרמת כתוצאה מ..
"כולם גאונים, אך אם אתה שופט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ הוא יחיה כל חייו באמונה שהוא טיפש"
זה מה שקורה במערכת החינוך של היום!
מערכת החינוך של היום לא רק גורמת לדגים לטפס על עץ אלא היא גם גורמת להם לרדת מהעץ ולרוץ 25 ק"מ.
בכל ילד יש מתנה, יש משהו פנימי שמייחד כל ילד.