כיצד להתייחס לאבחון קשב וריכוז

כיצד להתייחס לאבחון קשב וריכוז

ילדים רבים נשלחים היום לאבחונים.

רוב ההורים מתייחסים לאבחונים הללו כאל אבחנה רפואית שמעידה על לקות או אפילו מחלה אצל הילד שלהם, במיוחד אם המאבחן הוא נוירולוג, פסיכולוג, פסיכיאטר או מכון בעל שם.

אני שומעת בדרך קבע נתונים כמו "הפרעת קשב וריכוז (ADHD / ADD) נגרמת כתוצאה מהורמון שמופרש יתר על המידה, או כתוצאה מהורמון שלא מופרש כלל".

ידוע שמוחו של אדם עם הפרעת קשב וריכוז עובד אחרת ממוח תקין, ויש צילומים שמעידים על כך. מעבר לכך, הפרעת קשב וריכוז היא תורשתית ויכולה להופיע גם אצל בני משפחה נוספים. התייחסות דומה קיימת גם ללקויות למידה ולבעיות רגשיות, לרבות אוטיזם (PDD).

מכיוון שכולם מתייחסים אל תוצאות האבחון כאל אבחנה רפואית לכל דבר, המטרה הופכת להיות "לחיות עם ההפרעה / המחלה" במקום לפתור את הבעיה באופן סופי. ברוב המקרים, כתוצאה מהאבחנה מתחילים לתת תרופות פסיכיאטריות.


אנחנו במרכז "תפנית" מתייחסים לכך אחרת - דווקא מכיוון שאנו מעריכים מאוד רפואה ומדע.

מטרת מאמר זה היא לסייע לך להתבונן באבחון של ילדך בעין מקצועית, ולהחליט אם תוצאות האבחון אכן נכונות מבחינה מדעית / רפואית.

במקרים רבים האבחנה מעניקה תחושת הקלה, כי בעיות קשב וריכוז, בעיות רגשיות ובעיות לימודיות אכן קיימות. ייתכן שתרגיש די מבולבל ותראה שהאבחנה אינה עומדת באמות מידה מדעיות. אנחנו ניתן לך את כל התשובות והפתרונות לבעיה באופן שלא יותיר אצלך ספק.

בכל תחום ברפואה, האבחנה ניתנת על סמך בדיקות אובייקטיביות שהרופא עושה לאחר שה"מטופל" מתלונן על תסמינים מסוימים.

למשל:

  • רופא שמכבד את עצמו ייתן אנטיביוטיקה רק לאחר שיבחין במו עיניו או על פי בדיקות דם במוגלה או בסימנים אחרים של דלקת. העובדה שהמטופל מתלונן על כאבים באזור מסוים לא מספיקה כדי לתת אנטיביוטיקה (אנחנו כמובן מדברים על רופא שפועל לפי עקרונות הרפואה).
  • רופא המכבד את עצמו יקשיב היטב למטופל שלו, יחקור את התסמינים שהמטופל מתלונן עליהם כדי לדעת אילו בדיקות לעשות. לאחר מכן הוא תמיד יבדוק את גופו של המטופל ורק אם יהיה לו ממצא פתולוגי (כלומר, ממצא שמעיד על בעיה רפואית) הוא יטפל בגופו - כלומר, ייתן תרופה. תרופה שגויה עלולה להזיק מאוד למטופל ולעתים אף לגרום למותו.
כיצד להתייחס לאבחון

בוא נתבונן באבחון של ילדך:

1) מהם התסמינים שהתלוננת עליהם?

2) מהו הממצא המדעי/פתולוגי שהתגלה? האם נעשתה בדיקה אובייקטיבית שמראה על הלקות? האם נעשתה בדיקת דם המעידה על חוסר איזון הורמונלי או כל בעיה אחרת הקשורה באופן ישיר לתסמינים? האם נעשה צילום מוח המעיד על בעיה מבנית? וכן הלאה.

אם ענית "כן" לשאלה מספר 2, אנחנו לא הכתובת ורק רופא המוסמך לטפל בגוף האדם יוכל לעזור לך. אך אם התשובה היא "לא", אנחנו כאן למענך.

"אם האבחון שברשותך כולל ממצא מדעי/פתולוגי שמראה את הלקות, את חוסר האיזון ההורמונלי, אנחנו לא הכתובת ורק רופא מוסמך יוכל לעזור לך. אם לא, אנחנו כאן למענך"

מנכ״ל תפנית

הנה מבחן קטן נוסף שאתה יכול לעשות, כדי לבדוק אם תוצאות האבחון נכונות: התבונן בילדך כשהוא משחק במחשב או צופה בטלוויזיה - כמה זמן הוא יכול לעשות זאת ברצף? האם הוא מסוגל להתרכז? אם כן, יש לזה משמעות גדולה כי זה אומר שהוא מסוגל להתרכז.

לשם הקבלה: אם היית מקבל אבחנה שהילד שלך נכה ואינו יכול ללכת, אבל אתה יודע שכשאתה מציע לו ממתק הוא בא אליך בריצה - מה היית אומר אז על האבחנה?

הערה: יש אנשים המתייחסים אל מבחן טובה (TOVA) כאל מבדק מדעי המוכיח מעל לכל ספק שיש בעיה, כי זהו אחד המבדקים הבודדים, אם לא היחיד, שבוחנים את ההיבט הגופני. ב"מבחן טובה" הילד מתבקש לעשות תרגיל שדורש ממנו ריכוז לאורך זמן, פעם אחת עם ריטלין ופעם אחת בלעדיו. התוצאות מראות שהילד השתפר תחת השפעת ריטלין, ולכן נאמר להורים שאלמלא הייתה לילד בעיה, הריטלין לא היה משפיע עליו. זוהי קביעה מופרכת מאוד מבחינה מדעית!

הרכיב הפעיל של ריטלין ושל תרופות נוספות ממשפחה זו הוא מתילפנידאט (Methylphenidate), שהוא המרכיב הפעיל, בין השאר, בקוקאין. ההשפעה של מתילפנידאט על מוח האדם תגביר תמיד את הריכוז - בין אם יש לך בעיית קשב וריכוז ובין אם לא. גם אם אתה תעשה את "מבחן טובה", פעם בלי ריטלין ופעם עם ריטלין, תוכל לראות את ההבדל בתוצאות.

לעשות את המבחן הזה הוא כמו ללכת למכון כושר, פעם תחת השפעת אקסטזי ופעם בלי אקסטזי. גם שם תראה הבדלים משמעותיים בתוצאות. אדם שייקח אקסטזי יוכל לעשות כושר במשך יותר מ-8 שעות ברצף. אדם שלא ייקח אקסטזי לא יגיע לתוצאות הללו.

לסיכום יש לך אחריות גדולה מאוד כהורה על הבריאות של ילדך. למד את האבחון, שאל שאלות ועד שאתה לא מקבל תשובות - אל תנוח. התסמינים של הפרעת קשב וריכוז יכולים להיגרם כתוצאה מדברים שונים, וברובם אפשר לטפל.

אם יש לך ספקות לגבי תוצאות האבחון; אם את מתלבטת האם הדרך שהציעו לך היא נכונה עבורך -צרי איתנו קשר 

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-074-7188024

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם

"למדתי שאם אני עצבנית אז אפשר במקום לצעוק, פשוט להגיד את מה שאני חושבת"

"תפנית בתקשורת" - סיפור הצלחה של נועה המהממת!

למדתי איך לתקשר יותר טוב

למדתי איך לתקשר יותר טוב, למדתי מה זה תקשורת ולמדתי תרגילים כיפיים.

אני משתמשת בהם בחיים והתקשורת שלי יותר טובה עכשיו.

למדתי שאם אני עצבנית אז אפשר במקום לצעוק, פשוט להגיד את מה שאני חושבת, הבנתי שצריך לתקשר בשביל שיבינו אותי.

נועה ורוני

נועה ורוני - "תפנית בתקשורת"

"כל דבר בחיים מורכב מתקשורת, זאת אומרת לקבל רעיונות ולהעביר רעיונות. באמצעות תקשורת אנחנו משיגים את הדברים שאנחנו רוצים"

מנכ״ל תפנית

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-08-9988223

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם

ילד זקוק למחנך

ילד זקוק למחנך

מערכת החינוך של היום

"כולם גאונים, אך אם אתה שופט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ הוא יחיה כל חייו באמונה שהוא טיפש" אלברט איינשטיין

 

זה מה שקורה במערכת החינוך של היום!

מערכת החינוך של היום לא רק גורמת לדגים לטפס על עץ אלא היא גם גורמת להם לרדת מהעץ ולרוץ 25 ק"מ.

בכל ילד יש מתנה, יש משהו פנימי שמייחד כל ילד.

כל ילד הוא עולם ומלואו, בכל ילד יש את הפוטנציאל האינסופי להצליח, להיות יצירתי ולהיות הכי טוב שהוא יכול להיות.

בגלל השיטה היום, כמה ילדים לדעתכם לא מוצאים את המתנות שיש בתוכם? כמה ילדים חושבים עצמם טיפשים או חסרי תועלת?

השיטה חייבת להשתנות.

מחובתנו למצוא את המתנות שיש בכל ילד.

העולם מתקדם במהירות, והחינוך פשוט נעצר!

סדנה תפנית עם אליאב

לפני 150 שנה היינו מדברים בטלפון ציבורי, היום יש לכל אחד טלפון חכם שבו הוא יכול מחובר לכל מקום בעולם בכל רגע נתון

לפני 150 שנה הרכב היה כרכרה עם סוס, היום יש רכבים שיכולים לעוף באויר.

לפני 150 שנה כמעט הכל היה שונה, למעט דבר אחד.

מערכת החינוך.

גם אז היו יושבים 20 תלמידים(מינימום) בכיתה עם מורה אחד.

גם אז היום מושיבים את התלמידים ללמידה של 8 שעות, עם הפסקות קצרות לאוכל ושתיה, גם אז היו אומרים לילדים מה לחשוב ואיזה מקצועות עליהם ללמוד בבית הספר, גם אז הייתה תחרות בין הילדים כדי להשיג את הציון הכי גבוה במבחן.

בשביל זה הולכים לבית ספר? הציון מעיד משהו על הילד עצמו?

נכון, הזמנים היו שונים ואולי פעם זה היה נכון אבל היום העולם התקדם, הזמנים השתנו.

"מערכת החינוך של היום צריכה להשתנות, המערכת צריכה להתאים את עצמה לילדים שלנו ולא את הילדים שלנו למערכת"

מנכ״ל תפנית

היום אנחנו צריכים ליצור אנשים שחושבים באופן יצירתי, חדשני, ביקורתי ועצמאי עם יכולת לחבר בין האנשים האלה.

כל מדען יגיד לך שאין שני מוחות זהים וכל הורה עם 2 ילדים ויותר יאשר את הטענה הזאת.

אז למה עדיין להתייחס לכל הילדים אותו דבר? למה ליצור שבלונות ותבניות מסוימות שאליהן הילדים צריכים להתאים את עצמם? ולמה אם הם לא מתאימים גורמים להם להתאים בכח ע"י תרופות, הוראות מתקנות, שיעורים פרטיים וחיזוקים אינסופיים. העיקר שיתאים למערכת. למה שהמערכת לא תתאים את עצמה אליו ותגלה מה יש בילד הזה?

הרי אם רופא ירשום את אותה התרופה בדיוק לכל המטופלים שלו התוצאה תהיה אסון, כ"כ הרבה אנשים יהיו חולים ועדיין, כשזה מגיע לבית ספר, זה בדיוק מה שקורה!

מורה אחד שעומד מול מינימום 20 תלמידים כאשר לכל אחד יש יכולות משלו, צרכים שונים, יש לו מתנות שונות שהוא קיבל, חלומות שונים, מטרות שונות ועדיין מלמדים את כולם באותו אופן. זה מחריד!

ומה עם המורים?

למורים יש את העבודה החשובה ביותר בעולם והם עדיין מקבלים משכורות נמוכות.

כשהמצב הוא כזה אין פלא שכל כך הרבה תלמידים לא מקבלים את מה שמגיע להם.

בואו נהיה כנים, מורים צריכים להרוויח בדיוק כמו רופאים.

רופא יכול לעשות ניתוח לב ולהציל חיים של ילד.

מורה גדול יכול להגיע ללב של הילד הזה ולאפשר לו לחיות באמת, להיות מצליח ומאושר.

לרוב מאשימים את המורים במצב אבל הם לא הבעיה, הם עובדים במערכת שאין בה מספיק אופציות, אין בה שיוויון, אין בה זכויות והשיטה היא שגויה בבסיס שלה.

השאלות האלה במבחן לא יקבעו מהי הצלחה!

נכון שמתמטיקה, היסטוריה ותנ"ך זה חשוב אבל לא יותר מאומנות, שירה או ריקוד.

בואו ניתן לכל מתנה שיש לילד שלנו הזדמנות שווה.

אם אמא של מרדונה הייתה גורמת לו להשקיע יותר במתמטיקה מאשר בכדורגל הוא לא היה מרדונה. (לינק לתכנית על פינלנד – חינוך)

אני יודע שזה נשמע כמו חלום אבל במדינות כמו פינלנד עושים דברים מדהימים. ימי לימוד קצרים, מורים מרוויחים שכר הוגן, שיעורי בית לא קיימים והם מתמקדים בשיתוף פעולה בין הילדים ולא בתחרות וכמובן שלא בתרופות. ביצועי מערכת החינוך שלהם מוצגים בכל מדינה אחרת בעולם.

אל תשכחו כי בזמן ש20% מאוכלוסיית העולם הם תלמידים הם למעשה 100% מהעתיד שלנו!

בואו נהיה שותפים לחלומות שלהם, בואו ניתן לכל ילד לגלות את המתנה שלו ולכו תדעו מה נשיג בעתיד!

זה העולם שאנחנו מאמינים בו, עולם שבו דגים לא נאלצים יותר לטפס על עצים.

 

הכל מתחיל בחינוך!

.

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-08-9988223

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם

סיפור אישי – יעקב חיימוב

"חיי אדם אשר אינם נחקרים, אינו ראוי אדם לחיות אותם"

אני עוסק זה כמה שנים בליווי אנשים רבים, ילדים ומבוגרים כאחד, לחיים מאושרים יותר. אני עוזר להם ומנחה אותם להתגבר על קשיים בחיים כגון הפרעות קשב וריכוז, קשיי למידה ומחסומים שמונעים מהם להשיג את המטרות והיעדים שלהם.

אני מלמד אותם כיצד לשקם את חייהם, עוזר ומתרגל אותם בתקשורת טובה עם האנשים בסביבתם. אני גם עוזר להם ליצור את חייהם ולממש את היעדים והחלומות שלהם.

נולדתי בטג'יקיסטן (ברה"מ) וגדלתי בתור ילד מופנם מאוד וללא ביטחון עצמי. היחס והחינוך שניתן לילדים היה נוקשה מאוד, כלל לא מתחשב ואף משפיל, דבר שהיה אופייני מאוד למקום ולתרבות של המדינה הפרו-מוסלמית. המסגרות בהן ביליתי את ילדותי ורוב שנות נעוריי לא הקנו כלים לחינוך ילדים בצורה סובלנית ותומכת כדי לתת להם להרגיש אישיות בעלת ערך, מוכשרת ובעלת יכולת להשיג יעדים ללא פרדיגמות שלפיהן חונכו.

 ב-1992 עלינו ארצה. התחלתי ללמוד את השפה ולהשתלב בתרבות המקומית. עם הזמן, במסגרת לימודית נודע לי על אבחנות כגון הפרעות קשב וריכוז, דיסלקסיה, ילדים עם חריגות וקשיים בלימודים, ילדים המתקשים חברתית וכו'. התחלתי לשאול את עצמי שאלות. למעשה, אלה היו דברים שחשתי ברוב שנות ילדותי. עם השנים צמחתי והתפתחתי, סיימתי את לימודיי בהצלחה כטכנאי שיניים עם הסמכת "אומן" (הגבוהה ביותר), והמשכתי ללימודי רפואת שיניים.

במהלך כל שנות לימודיי חשתי קושי רב בלימודים. תמיד נעזרתי בשיעורי עזר נוספים מעבר למה שנותנת המסגרת. ראיתי את חבריי מתקדמים ומצליחים. משום מה תמיד אמרתי לעצמי "אתה יכול יותר", אך בגלל מחסומי למידה והקשיים בלימודים חששתי מאוד להיחשף לדברים חדשים. במהלך חיי יזמתי כמה פרויקטים עסקיים ודי הצלחתי בהם, אך הקושי הפריע לי מאוד - הרתיעה הזאת מרכישת ידע חדש ומכל הדברים שאובחנתי בהם כתלמיד.

יעקב חיימוב

לפני מספר שנים אחותי התקשרה אליי נרגשת ונלהבת, וסיפרה שבזכות בנה נחשפה לידע מדהים ששיפר את בנה כבר מהשיעור הראשון, ושהיא רואה בידע הזה בעל ערך רב במיוחד עבורי. "זה בדיוק מה שאתה מחפש כל כך הרבה שנים".

לאחר זמן קצר התחלתי ללמוד, וגיליתי שחל שיפור משמעותי בתפיסה שלי לגבי לימודים. היכולות שלי פשוט הלכו והתעצמו. מצאתי את עצמי מפקפק בכל הדברים שהייתי סבור שהם נכונים לגביי כילד וכתלמיד. והדבר החשוב ביותר שהבנתי היה שלעולם לא אפסיק ללמוד! זה היה דבר שניהל אותי ועצר בעדי במשך כל כך הרבה שנים.

אין ספק שזה שיפר את ביטחוני העצמי, האמון ביכולותיי והדימוי העצמי שלי. נשאבתי לידע המדהים הזה עד כדי כך שבחרתי לעסוק בזה ולהעביר את הידע הזה לעולם, כי אין דבר חשוב יותר מלעזור לאנשים שחוו את מה שאני חוויתי כילד ולהראות להם שיש דרך.

"יעקב הוא אחד מאנשי הצוות הטובים ביותר שלנו"

מנכ״ל תפנית

היום, כאבא לארבעה ילדים, זוהי חובתי כהורה להקנות את הכלים האלה לילדיי כדי להבטיח להם חיים מלאי אושר, יכולת השגה למרות האתגרים הניצבים בדרכם, כושר ביטוי עצמי גבוה ומימוש אישי בעולם מלא אפשרויות.

אני והצוות נלווה אתכם בכל שלב בעשייה של הדבר החשוב הזה, ואנחנו מתחייבים לתת לכם את מלוא האכפתיות והמקצועיות שלנו, ולהראות לכם את הדרך שתיצור אצלכם תפנית לחיים טובים, מלאים ומאושרים.

תחיו במלוא העוצמה ולא לפי האבחנות שמישהו קבע עבורכם.

יעקב חיימוב

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-08-9988223

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם

סיפור אישי – אליאב נידם

סיפור אישי – אליאב נידם

הסיפור שלי מתחיל בגיל 11.

הייתי בכיתה ו', ולאחר חודשיים מתחילת הלימודים, היה לי יום שבו פשוט לא היה לי חשק ללמוד. קצת הפרעתי, קצת דיברתי ולאותו יום גם לא הכנתי שיעורים. המורה, שלא אשכח את שמה עד היום, אירית, אמרה לי לצאת מהכיתה כי אני מפריע למהלך השיעור.

כבר באותו יום היא התקשרה להורים שלי ואמרה שצריך לעשות משהו בנוגע אליי. צריך "לעזור" לי להיות יותר רגוע בכיתה, צריך לעזור לי להקשיב ולא להיות מוסח (מי רוצה להקשיב לשיעור מתמטיקה כשיש כדורגל בחוץ?!)

ההורים שלי שאלו מה לדעתה צריך לעשות והיא אמרה שיש מכון שבו עושים אבחונים וצריך לראות אם יש איזשהי בעיה שאותה צריך לפתור.

למחרת אמא שלי קבעה תור לנוירולוג בכיר מאוד, שאני לא יכול לומר את שמו באופן פרטי.

אני לא הבנתי מה זה המקום הזה, מי זה האיש הזה ולמה אני נמצא שם, רק בגלל שהפרעתי? או שלא הקשבתי? זה היה נראה לי אנושי ולגיטימי קצת להפריע, אני בסך הכל ילד ומן הסתם שיעור מתמטיקה פחות מעניין מכדורגל.

הדבר היחידי שידעתי זה שהפגישה הזאת עולה משהו כמו 3,000 ש"ח. וואו, בגיל 11 שלושת אלפים ש"ח היו נשמעים לי מיליון שקל.

ידעתי שהאיש הזה הוא אדם מכובד ורציני מאוד. 3000 שקל, בכל זאת.

תכניות למורים

אחרי פגישה של רבע שעה, שבה הזזתי דברים מצד לצד, ציירתי כמה דברים וקצת דיברנו - הוא קבע שיש לי "הפרעת קשב וריכוז" והדרך לעזור לי היא לתת לי תרופה שנקראת ריטלין.

באותו רגע חשבתי שיש לי מחלה מאוד רצינית ואני צריך תרופה כדי לטפל בה.

רציתי להיעלם משם, להיכנס לחדר ולא לצאת. אמא שלי אמרה לי שזה בסדר, שזה משהו שיכול להיות אצל כולם שזאת לא מחלה, זה רק משהו שמפריע לי ושהתרופה הזאת תעשה לי טוב ויהיה לי הרבה יותר קל בלימודים, באותו רגע כבר בכלל לא רציתי לשמוע על בית ספר. שנאתי את זה.

התעקשתי לא לקחת את התרופה, פחדתי ולא ידעתי מה זה יכול לעשות לי.

אמא שלי ביררה ושאלה אנשים אחרים והיא הבינה שריטלין זו בעצם תרופה פסיכאטרית שמורכבת מחומרים שהיא לא רוצה שיהיו בתוך הגוף שלי. היא החליטה לא לתת! יש!!!

היא אמרה שלא אכפת לה מהבית ספר, היא אמרה שהבריאות שלי יותר חשובה ושאנחנו נתמודד.

הבטחתי לעצמי שאני אראה לכולם שאני יכול ללמוד למרות ה"מחלה" שיש לי.

"הילדים אצלנו פשוט מתים עליו, יש משהו בחיבור הזה בין אנשי חינוך צעירים לבין ילדים"

מנכ״ל תפנית

כך עברו להם עוד 6 שנים בבית ספר, היו עליות וירידות ובסופו של דבר סיימתי עם בגרות מלאה, ממוצע של 80 פחות או יותר ללא אף כדור, אבל הקושי תמיד היה שם.

ידעתי שאני ולימודים לא יכולים להסתדר וחיכיתי לרגע שזה ייגמר.

לאחר השירות הצבאי טיילתי קצת ברחבי העולם, וכשחזרתי לארץ ראיתי שכולם הולכים ללמוד וידעתי שאני ולימודים זה לא מסתדר, יש לי את ה"מחלה" שהנוירולוג אמר שיש לי בגיל 11.

לא הצלחתי להתקדם, הרגשתי תקוע ולא ידעתי מה אני הולך לעשות, מצד אחד אני לא מסוגל ללמוד כי יש לי הפרעת קשב וריכוז, מצד שני אני חייב ללמוד כדי להתקדם בחיים, אולי אקח את הריטלין שהנוירולוג המליץ, זה הדבר היחידי שיכול להציל אותי.

אני כבר אדם בוגר ואני יכול להחליט בעצמי, אני הולך לקנות ריטלין וללמוד!

באותו שבוע, בא לבקר אותי חבר מארצות הברית והתחלנו לדבר על מה כל אחד עושה.

הוא סיפר לי שהוא לומד נדל"ן בארצות הברית ושהכל הולך ממש טוב.

כשהוא שאל אותי מה אני מתכוון ללכת ללמוד, סיפרתי לו, ורק לו, שאני מפחד מלימודים ואז אמרתי בלחש "יש לי הפרעת קשב וריכוז", אני לא יכול ללמוד שום דבר.


הוא אמר לי שזה שטויות; יש קורס שהוא עשה בארצות הברית שמלמד איך ללמוד - וברגע שאעשה אותו אוכל ללמוד כל דבר
.

סוף סוף הרגשתי תקווה, הבן אדם אמר בדיוק את מה שרציתי לשמוע, שיש עוד דרך!

באותו יום ביררתי איפה אפשר ללמוד את הקורס הזה בארץ ובתוך מספר ימים פגשתי את מורן משיח.

מאז, הכל היסטוריה. אפילו עברה לי המחשבה שאותו נוירולוג הוא "אידיוט" (סליחה על הביטוי) לאחר שסיימתי את הקורס. הלימודים הפכו לדבר מהנה בשבילי והיום אני לומד כל יום משהו חדש בקשר לעצמי, לחיים שלי ולדברים שמעניינים אותי.


החלטתי שאני רוצה לעזור לאנשים אחרים
לדעת את מה שאני יודע, ולמדתי שיטה שיכולה לעזור לאנשים לשפר את יכולות הלמידה שלהם, את הביטחון העצמי שלהם ואת היכולת שלהם לקבל החלטות בעצמם ולא להיות מושפעים מאף אחד אחר (גם אם הוא נוירולוג).

החלטתי שאני הופך להיות מאמן אישי לילדים. החלטתי שאני הולך ליצור שינוי משמעותי בחינוך ושאני הולך ללמד כל ילד איך להצליח בחיים ולהיות מאושר.

היום אני נהנה לקום בבוקר, אני נהנה מהעשייה שלי ואני נהנה לראות ילדים מצליחים ומאושרים.

נושא החינוך נכנס לחיי ואני מתכוון לעשות שינוי בכל מה שקשור לזה.

לאחר למידה אינטנסיבית של השיטה, הפכתי להיות מאמן אישי וקבוצתי לילדים והורים.

היום אני עובד עם הורים וילדים על מנת ליצור שינוי משמעותי בחייהם ועל מנת להפוך את הילדים וגם את ההורים למאושרים ומצליחים יותר.

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-074-7188024

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם

סיפור אישי – מורן משיח

סיפור אישי – מורן משיח

ב-17 השנים האחרונות אני מלמדת ילדים והורים כיצד לשקם את חייהם.

אני רואה שליחות בתפקידי ליצור שינוי בחינוך ולצרף עוד אנשים שיראו שאפשר גם אחרת

נולדתי בקיבוץ יחיעם שבגליל המערבי, גדלתי בלינה משותפת ונכשלתי בכל דבר שעשיתי. לחיים החברתיים בקיבוץ יש משקל כבד מאוד כי בניגוד לאורח החיים העירוני, שם יש לאן לברוח - לי לא היה. הייתי מוחרמת ומבולבלת ופשוט רציתי להיעלם.

כשעזבנו את הקיבוץ המליצו להוריי לשקול להעביר אותי לחינוך מיוחד, אך ההורים שלי סירבו. כשעזבנו את הקיבוץ מצבי החברתי השתפר, אך מבחינה לימודית תמיד נותרתי מאחור. הייתי תמיד הילדה המופרעת ומהר מאוד הבנתי שאם יש משהו שאני יכולה להצליח בו ובאמצעותו לרכוש חברים זה היכולת שלי לעשות בלגן.

בגיל צעיר אובחנתי והוגדרתי כילדה עם בעיות קשב וריכוז קשות ודיסלקסיה. אני זוכרת את הרגע שקיבלתי את האבחנה; חוויתי הקלה מסוימת כי פתאום כולם הפסיקו לדרוש ממני דברים, וגם אני הפסקתי לדרוש דברים מעצמי.

כשסיימתי צבא עדיין התקשיתי לקרוא כתוביות בטלוויזיה והייתה לי היכולת ה"מדהימה" לכתוב מילה בת 3 אותיות עם 7 שגיאות כתיב. אני זוכרת את הדאגה לגבי עתידי, גם כילדה, ואת התקווה שחיי יוכלו להיות לכל הפחות נורמליים. אני זוכרת את האכזבה מעצמי ואת התחושה שאני פשוט לא מבינה את הכללים של העולם הזה, תחושה שליוותה אותי גם בתחילת שנות העשרים לחיי.

בתחילת שנות העשרים לחיי, חבר טוב הציע לי לעשות תוכנית המלמדת כיצד ללמוד. כשסיימתי את השלב הראשון בה חוויתי שיפור קל ביכולת הקריאה והכתיבה שלי, וחשוב מכך, התחלתי לפקפק באבחנה שקיבלתי ולהבין שזה לא גזר הדין שלי לחיים ושניתן לעשות משהו בקשר לזה.

סיפור אישי – אליאב נידם

אחרי שסיימתי את השלבים הנוספים, השיפור היה עצום. צמצמתי פערים והרגשתי ביטחון ביכולות שלי.

השינוי היה כה קיצוני עד שהחלטתי לנסוע ללמוד זאת בחו"ל ברמה הכי גבוהה שיש, ובאנגלית! (כמעט לא ידעתי אז אנגלית). שברתי את השיניים ועבדתי קשה מאוד כדי ללמוד איך לעזור לילדים. צברתי ניסיון ושיפרתי עוד ועוד את יכולות הלמידה שלי.

עם חזרתי ארצה התחלתי לעזור לילדים ולמשפחות לעבור דרך המסלול הזה. אני מוכרחה להודות שלא הייתי צריכה לשווק את עצמי כי ילד שעובר תהליך כזה הופך להיות פרסומת מהלכת. בגלל ההיסטוריה שלי, קל לי מאוד להבין מה עובר על ילד ולהראות להורה ולילד דרך חדשה וללמד את שניהם להאמין ולשמוח ביכולות הטבועות בהם.

״אני והצוות שלי נהיה איתך לאורך כל הדרך״.

מנכ״ל תפנית

ב-17 השנים האחרונות הבחנתי בתהליך מצער מאוד שמתרחש כאן: בתחילת דרכי לפני 17 שנים, היה עליי לחפש ילדים עם בעיות כדי לעזור להם. רוב הילדים היו נורמטיביים ורק אחוז מסוים של ילדים היו זקוקים לעזרה. הילדים שהגיעו אליי היו כאלה שהיה ניתן להבחין בקלות בקשיים ובחריגות שלהם.

היום המצב שונה ומקומם ביותר - כמעט כל ילד היום מאובחן או לפחות קיבל המלצה לאבחון. השליחות שלי היא להראות שאפשר גם אחרת.

תפקידי האחרון היה ניהול סניף של מרכז לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, והיום אני סוללת את הדרך שלי המבוססת על הידע שלמדתי. אך לא פחות חשוב מכך, אני מתבססת על הניסיון שצברתי במרוצת השנים.

אני נשואה לעופר ואם לשני ילדים קסומים - רוני בת 9 וקורן בן 5 וחצי.

אני מרגישה שהדרך שעברתי, לרבות הקשיים בילדותי והשיטה שלמדתי ופיתחתי, מאפשרת לי להעניק לילדיי ילדות מאושרת. גם אני לפעמים נתקלת בקשיים ובמחסומים עם ילדיי, אך הכלים שעומדים לרשותי ולרשות בעלי מאפשרים לי להתגבר עליהם.

אחד הרגעים המשמחים ביותר שחוויתי היה כשבתי רוני נכנסה לאוטו וסיפרה לי ולבעלי שהיא שוחחה עם בת דודתה נטע, ושנטע סיפרה לה עד כמה היא לא אוהבת ללמוד. רוני לא הצליחה להבין למה. איך אפשר לא לאהוב ללמוד או לא לאהוב ללכת לבית ספר?

אני והצוות שלי כאן כדי לעזור לילדים ולהורים לשנות את חייהם לטובה ולהשיב את ההנאה מהלמידה ומחיי המשפחה.

הורים רבים מספרים לי שכשהם החליטו להביא ילדים לעולם, הם לא הבינו עד כמה זה קשה ולפעמים אפילו מדברים איתי על תחושות קשות מאוד. הצוות שלי ואני נמצאים כאן כדי ללוות אתכם בכל שלב בדרך וכדי להשיב לכם ולילדיכם את ההנאה מהחיים.

בנוסף, אני רואה שליחות בתפקידי ליצור שינוי בחינוך ולצרף עוד אנשים שיראו שאפשר גם אחרת.

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-074-7188024

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם