1__לכידה

איך לחבר בין המטרות של ההורה לבחירה החופשית של הילד/ה

המטרה שלנו היא אותה מטרה!

שנינו רוצים שהילדים שלנו יקשיבו לנו.
שהם ילכו להתקלח, שהם יכינו שיעורים, שהם יתנהגו יפה.

אני רוצה קצת מעבר.

אני רוצה ליצור מצב שהילדים שלכם ילכו להתקלח מבלי שתגידו להם.
אני רוצה ליצור מצב שהילדים שלכם יכינו שיעורים מבלי שתגידו להם.
אני רוצה ליצור מצב שהילדים שלך יתנהגו יפה בבית, בבית הספר, מבלי שתגידו להם!

אני רוצה שהילדים שלכם יעשו את זה כי הם רוצים!
זה החינוך שאני מאמינה בו.
חינוך שבו ילדים בוחרים!
אני רוצה שהילדים שלכם ישאלו שאלות וידעו לענות עליהם בעצמם.
אני רוצה שהילדים שלכם יבינו למה צריך להתקלח, שהם יגלו את זה לבד.

ברגע שהם יגיעו לרגע כזה (ולא רק במקלחת), זה ישליך על כל תחומי חייהם והם ילמדו לחיות את חייהם כמו שצריך.
אני יודעת שיש הרבה מאוד אנשים שחושבים שילדים פשוט צריכים לציית ולהקשיב.
בגלל שהוא קטנים, בגלל שהוא צריכים לקבל סמכות וזהו. רק בגלל שהם ילדים!
כשהם יגדלו, הם יוכלו להגיד לקטנים מה לעשות אבל עד אז.. הם צריכים להיות אלה שמקשיבים לנו.
זה קצת מבלבל.
כי רובנו ככה גדלנו.
אנחנו הקשבנו, לא שאלנו יותר מדי שאלות ופשוט ביצענו את מה שדרשו מאיתנו.
באותה תקופה זה גם היה די הגיוני. לאותה תקופה זה אולי היה נכון.

היום זה כבר לא ככה. וחשוב מאוד להבין את זה.

הילדים שגדלים כאן היום, אלה לא הילדים שאנחנו היינו.
התקופה שבה אנחנו גדלנו זו לא אותה תקופה שבה הילדים שלנו גדלים כרגע.

בעבר, להחזיק מקום עבודה 30 שנה, זה היה הישג אדיר.
אבל זה לא המצב עכשיו.

בעוד עשר או עשרים שנה זה יהיה יותר קיצוני. מחקרים מראים שאנשים יחליפו מקומות עבודה כל 3-6 שנים.
התכונות הכי חשובות שכדאי לכם לפתח אצל הילדים שלכם, במיוחד לאור העובדה שקצב השינויים בעולם תופס תאוצה הם יחסי אנוש מדהימים, יצירתיות, ילדים שיכולים להתאים את עצמם לכל שינוי שיהיה. ויהיו הרבה כאלה בשנים הקרובות.
צייתנות או הקשבה מתוך איומים ופחד לא יפתחו אצל הילדים שלכם את התכונות הללו.
להפך, הם יפתחו תכונות אחרות שלא ישרתו אותם כשהם יסיימו את הצבא ויצטרכו לדאוג לעצמם.
התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להתחיל ליצור את זה עכשיו.
ככל שיותר מוקדם יותר טוב!
המטרה שלנו כהורים היא לא לדאוג לזה שיהיה שקט.
אנחנו רוצים שיהיה שקט. וזה יקרה אם נפתח את התכונות האלו בילדינו.
ילדים שטוב להם, לא מתמרדים.
כרגע אנחנו צריכים ליצור כל הזמן מצבים שבהם הילדים שלנו לומדים ומתפתחים.
בואו נראה איך יוצרים את זה:
בן אדם תמיד פועל למען מטרה שהוא מחובר אליה.
המטרות שאדם מציב לעצמו נקבעות על פי המצב הרגשי שלו.
בואו נבחן את זה רגע,

ילדים מחוברים למטרה של להכין שיעורי בית בתנ"ך? בינינו, לרוב הילדים אין מטרה כזאת.
לכן הם לא פועלים כדי להשיג מטרה זו.

אפשר להגיד שהמטרה שלהם היא להתחמק משיעורי הבית ובשביל זה ילדים כן פועלים. בכל מיני דרכים.
המטרה שלנו היא לא להפוך את שיעורי הבית בתנ"ך למטרה של הילד.
אבל כן לגרום לילד לבחור להכין אותם.
מבלבל? עוד שניה תבינו.
קודם כל צריך להבין שכל דבר בחיים בנוי מהמרכיבים של משחק.

לכל משחק שאתם משחקים ולכל משחק שהילדים שלכם משחקים יש שלושה מרכיבים:

1.) מטרה - דבר שאליו רוצים להגיע. לדוגמה: המטרה במשחק כדורגל היא להבקיע גול.

2.) מכשולים - דברים שמפריעים להגיע למטרה. לדוגמה: המכשולים במשחק כדורגל הם הקבוצה היריבה, הגודל של השער, הקהל של הקבוצה היריבה וכו'..

דרך אגב, זה מצוין שיש מכשולים ומטרות. משחק כדורגל בלי מכשולים ובלי מטרה עלול להיות משעמם.

3.) חופש ויצירתיות לבחור איך לעבור את המכשולים לעבר המטרה.

לדוגמה: במשחק כדורגל לכל שחקן יש אפשרות לבחור אם הוא בועט, מוסר, מתייאש, מתאמץ, רץ, הולך וכו'..
דרך אגב, זה החלק המעניין במשחק. לראות באיזה פעולות יבחר השחקן כדי לעבור את המכשולים.

לפי המבנה של משחק אני חיה את חיי וכך אני מגדלת את ילדי.
גם אני, כאדם מבוגר, משחקת סוג של משחק.
אני מחפשת את הפעולות והדרכים היצירתיות ביותר כדי לעבור את המכשולים על מנת להשיג את המטרה של להתפרנס כמו שצריך.

גם אני, צריכה כל הזמן לעבור את המכשולים כדי להסתדר עם בעלי.
אלה החיים.
אנחנו כל הזמן מחפשים דרכים כדי להתגבר על המכשולים שלנו ולהגיע אל המטרות שלנו.
אם נצליח להקנות לילדינו את נקודת המבט הזו, את ההבנה שגם החיים בנויים כמשחק, הם כל הזמן יעלו במצב הרגשי שלהם. הם יהיו בתהליך מתמיד של חיפוש, הם תמיד יפעלו לעבר מטרות ועם הזמן, רוב הסיכויים שהם ישיגו אותן ויהיו שמחים מזה.
בואו נראה איך אפשר לעשות את זה בבית:

״המטרה היא ששיתוף הפעולה לא יבוא מהדחיפה המתמדת שלך או מהרצון של הילד שלך לרַצות אותך, אלא בכך שתלמד מהן הדרכים לפתח את הדחף הזה אצל הילד״.

מורן משיח

אל תשכחו, שבדיוק כמו מבוגרים, גם ילדים פועלים רק כאשר הם מחוברים למטרה.
כשמנסים לכפות מטרה על ילד, בדרך כלל המטרות שלו יהיו שונות.
המטרות שלו יהיו להראות לך שאי אפשר לכפות עליו כלום ואולי גם תהיה לו מטרה להתחמק.

בדיוק כמו אצל מבוגרים.

כשמנסים למכור לנו משהו בכוח, שמנדנדים לנו לקנות עוד ועוד בחנות בגדים, המטרה שלנו משתנה.
אנחנו כבר פחות רוצים לקנות והמטרה שלנו היא להתחמק.

שמנדנדים לילד להכין שיעורים, המטרה שלו מיד הופכת להיות שיעזבו אותו.
כדי שהוא יבחר להכין שיעורים, צריך למצוא מטרה שהוא באמת מתחבר אליה.
כדי שמישהו אחר יפעל לעבר השגת המטרה שלנו, אנחנו צריכים להראות לו שאנחנו מבינים ושאכפת לנו גם מהמטרה שלו.
בתור שלב ראשון, נראה איך זה עובד בעולם המבוגרים (אחר כך הרבה יותר קל ליישם עם ילדים)

נגיד שיש לנו מוכר מכוניות ואדם אחר שרוצה לקנות מכונית.

המטרה של המוכר, שעבורה הוא יעשה את כל הפעולות שלו, היא להרוויח כסף.
זה מה שמניע אותו, זה מה שדוחף אותו, זו האנרגיה שלו.
אם נהיה כנים, אין הרבה מוכרי מכוניות שהמטרה שלהם היא לתת מכונית. המטרה במצב כזה היא להרוויח כסף!

המטרה של הקונה, שעבורה הוא יעשה את כל הפעולות שלו, היא מכונית.
זה בסדר גמור. זו מערכת יחסים תקינה לחלוטין. המטרות לא חייבות להיות אותו הדבר.
‏‏לכידה
שימו לב שבאמצע נוצר איקס. נקודה שבה יש התנגשות בין המטרות.
נקודה זו היא הבסיס לשיתוף פעולה וזה מצוין שזה קורה.
נקודה זו היא בעצם המכשול.
ברגע שהקונה יודע שבשביל לקבל את המכונית הוא צריך להתגבר על המכשול של להשיג כסף,
עכשיו הוא יתחיל לחפש. הוא יבחן את חופש הפעולה שלו ואת היצירתיות שלו כדי להתגבר על המכשול (כסף) ולהשיג את המטרה שלו (מכונית).
זה מה שאנחנו רוצים ליצור אצל הילדים שלנו.
לשים מכשול מדויק, בדרך למטרה של הילדים ולתת להם את החופש לפעול, בכל הדרכים היצירתיות שלהם כדי להתגבר על המכשול ולהשיג את המטרה.
‏‏לכידה
בואו נהפוך את זה למשהו פרקטי כדי שתוכלו ליישם עם ילדיכם.
למי בדרך כלל יש את  המטרה של להכין שיעורי בית? לילדים או להורים?

כמובן שלהורים או למורים.

אם תשאלו את רוב הילדים, הם היו מוותרים על כך בשמחה. נכון?

אוקיי, אז המטרה שלנו היא שילדינו יכינו שיעורי בית.

עכשיו, אנחנו צריכים למצוא את המטרה של ילדינו שהיא מספיק חשובה להם, שאותה הוא יוכלו להשיג רק אחרי שהם יכינו את השיעורים. (המטרה שלנו).

לדוגמה: מסך כלשהו. פלייסטיישן, טלפון, מחשב.
לעבר המטרה הזו, הילד יפעל.

צריך לוודא שהמסך לא יהיה נגיש עד ששיעורי הבית יסתיימו.

‏‏לכידה

אבל..יש פה נקודה מאוד חשובה. בלעדיה זה לא יצליח.

הדגש צריך להיות על חופש הפעולה והיצירתיות.

‏‏לכידה
כלומר, אנחנו צריכים להגיד לילדים שלנו שהם לא חייבים. שהם חופשיים לבחור.
 
בלי כעס, בלי שזה ישמע כהתניה, בלי להכריח.
כשמכריחים מישהו לעשות משהו, באופן אוטומטי הוא מתנגד. באופן אוטומטי המטרה שלו היא להתחמק ממך.

זה צריך להיות כך. (אני ממליצה לצפות בסרטון ולראות בדיוק איך אומרים את זה).

קודם כל, להתחייב בפני הילד שיותר לא מכריחים אותו להכין שיעורים. להגיד לו שהוא חופשי.

להגיד לו שמעתה והלאה, את המסך אפשר לקבל רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים.

להדגיש שוב ושוב, שזה לגמרי בסדר לבחור גם שלא להכין.

אבל, את המסך אפשר לקבל מיד אחרי שהשיעורים מוכנים.

אתה מחליט, אתה בוחר מתי זה יקרה.

אם עברה לכם בראש המחשבה שאתם כבר עושים את זה, שזו התניה, אז שימו לב שוב.

זה אמור להיות הפוך.

הילד צריך להבין שקודם כל הוא חופשי! ובשביל לקבל את המסך הוא צריך להכין שיעורים.

לא להגיד לו, אם לא תכין לא תקבל. אלא, בשביל לקבל, צריך להכין.

תחשבו על עצמכם..

אם המוכרת בחנות הבגדים הייתה אומרת לכם: "אם לא תשלמו, לא תקבלו את החולצה!!"
זה לא היה גורם לכם לרצות לקנות או לשתף איתה פעולה.

אבל אם היא הייתה אומרת לכם, "אתם חופשיים להחליט ולבחור, ברגע שתרצו את החולצה, תבואו אלי לקופה לשלם."

זה היה אחרת לגמרי.
הניסוח הוא נורא חשוב. הדגש הוא על המטרה ועל החופש ולא על המכשול.

הניסוח צריך להיות כך:

בשביל ש______________ (המטרה של הילד).

צריך ש_______________ (המטרה של ההורה)
 
ואתה לא חייב!!
 
לדוגמה: "בן יקר שלי, אני יודעת שאתה רוצה לשחק במחשב. אני אוהבת לראות שאתה נהנה.


בשביל ש - תוכל לשחק במחשב (המטרה של הילד).

צריך ש - תסיים להכין את השיעורים (המטרה של ההורה)
 
אבל אתה לא חייב. אתה יכול לבחור גם שלא להכין. זה ממש בסדר.

וזהו. זה הזמן להתרחק. לוודא שבאמת אי אפשר לגשת למחשב בלי להכין שיעורים אבל לא להגיד יותר מזה.
עכשיו מגיע החלק הקשה.

הדבר הראשון שיקרה בסיטואציה שכזו זה קטסטרופה!
כנראה שיהיה בכי, צעקות, כעס, התפרצות זעם ואם הילד אלים, אז יכול להיות שגם זה יקרה.

מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להסתכל עליו, להאמין בו ולדעת שהוא פועל כי זו חופש הפעולה שלו.

זו הדרך שבה הוא חושב שהוא ישיג את המסך מבלי להכין את השיעורים.

זה כרגע מה שהוא מכיר. צריך להבין אותו אבל לא לשנות את המכשול.

צריך להכיל, להיות סובלניים ולא לכעוס גם אם הוא עושה דברים נוראיים. גם אם הוא מקלל או זורק דברים.

ושוב, בשום אופן לא לשנות את המכשול.

הילד ממשיך לנסות ולראות באיזה עוד דרכים (חוץ מהכנת השיעורים) הוא יוכל להשיג את המסך.
זה יכול לקחת שעה, שעתיים, יום או יומיים, חודש או חודשיים.

אבל אז יגיע רגע, שבו הוא יבחר.

הוא יבחר להכין שיעורים כי הוא מבין שזה המכשול שעליו הוא צריך להתגבר בדרך למטרה שלו.
אז נכון, הוא עשה את זה בשביל להשיג את המטרה של מסך אבל זו עדיין בחירה שלו.

הוא יכל לבחור גם שלא!
ולא לשכוח, זו רק התחלת התהליך.

ברגע שהוא יבחר להכין שיעורים, כל מה שאתם צריכים לעשות זה להיות גאים בו.

לא להזכיר לו את כל ההתנהגות של הימים האחרונים אלא לשים דגש רק על בחירה של הכנת השיעורים.
להגיד לו שידעתם שאפשר לסמוך עליו, להגיד לו שאתם גאים בו ומיד לתת לו את המסך.

אפילו לשחק ביחד שיראה שזה היה משתלם.

ברגע שזה יקרה, ילדכם ילמד על עצמו שהוא יכול.

בדרך זו, שיעורי הבית יוכלו להפוך בשלב מסוים למטרה משותפת בינכם לבינו.
בדרך זו, ילדיכם, יבינו המון דברים על החיים.

ילדיכם יעריכו את המאמץ בדרך להשגת מטרה.
ילדיכם יהיו מוכנים לחיים האמיתיים.

אני מאחלת לכם בהצלחה!!!
אני והצוות שלי כאן לרשותכם.

לשאלות נוספות או בירורים יש להתקשר ל-0747188024

או שלח הודעה לכתובת המייל info@tafnite.co.il.

לשיחת ייעוץ
חינם




אתם מוזמנים לשתף אם אהבתם